כלומר המשא האחד הם הפסוקים א-ט המדברים בבעלי התורה והמסורת. והמשא השני הם הפסוקים יג-יח המדברים בכופרים ובצדוקים ובקראים למיניהם
תורה שבעל פה.
המה שמבארים אותה ומתרצים כל קושי או ספק העשוי להתעורר בדבר מדבריה.
היהודים מחזיקי התורה ופירושה תורה שבעל פה.
כלומר הוכיחו חדוש העולם מתוך מחקר התחקות על המציאות כמות שהיא, לפי שהם סוברים שאין חושי האדם מטעים אותו להראות לו המציאות שלא כפי שהיא. ודברים אלה הם נגד ה״מותכלמין״ הקובעים עקרונות מסויימים ואם תטען נגד עקרונותיהם במציאות יענו שזה תעתוע דמיון, וכמו שכתב רבנו בהקדמת ספרו הנבחר באמו״ד פ״ד מהדורתי עמ׳ יב, ופ״ה עמ׳ יז. ובפירושו לספר יצירה פ״ב הל׳ א מהדורתי עמ׳ סט. וכפי שהביא הרמב״ם תמצית שטתם במורה הנבוכים חלק א פרק עג.
כפי שבאמת כך נהג רבנו בחבורו הנבחר באמו״ד המאמר הראשון בחדוש העולם ושם גלגל סתירת כל השטות השטותיות שהזכיר כאן.
בספר התורה. וכאן דברי רבנו ברורים שבעלי המסרות רבניים הם, ולא כדברי מקצת ההוזים החדשים שבעלי המסורת קראיים היו.
כלומר תורה שבעל פה.
כלומר היכן יושיבם ומה יגיש לפניהם.
עיקרי הדברים הובאו בשם ר׳ יהושע במדרש תנחומא סדר שופטים יב. ובהרחבה בלי שם בעל הדברים בסדר בראשית ז.
שיכולות להשפיע רק על פתי או סכל,
הקראים.
כל יתר החריגים הפרטיים.
עבודת ה׳ ומשמעתו.
שרבנו מפרש פתיות.
את הסכלות.
בפירושו של רבנו על התורה האריך בסתירת דברי הקראים בעריות שהתירו. ולצערנו הוא נחשב עד כה לאבוד.
אינו כללי שכל המוכיח לץ לוקח לו קלון.
אביה בו רחבעם שאמר ועמכם עגלי הזהב. דברי הימים ב יג ח.
ירושלמי יבמות פרק סו הל׳ ג ולמה ניגף, ר׳ יוחנן אמר על שחיסד את ירבעם ברבים.
דברי הימים ב טז י.
ויקרא יט יז.
מלכים ב כ יט.
ישעיה יט ד.
שמות יב מב.
ויקרא כג כח.
שמות כט כב.
בכל הענין הזה ראה גם לקמן ל, ג.
ויקרא ה א. ה יז. יז טז.
אפשר: המובלעות. ועל המלים הנסתרות שבמקרא ראה הנבחר באמו״ד המאמר השני פ״ו מהדורתי עמ׳ צד. ופי״ב עמ׳ קי.
אבות פ״ב מ״ט.
כלומר שכל פסוק ענין בפני עצמו, ויש שני פסוקים ענין אחד, ולא כראשונות שהם פרשיות פרשיות.